ישראל בסכנת הידרדרות לעולם שלישי

מאת פרופסור רות גביזון
פורסם ב"The Marker" ה 19 למאי 2009

ישראל נבחנת לא רק בעוצמתה המדינית או הערכית, אלא גם ביכולתה להעמיד כלכלה חזקה ויציבה לשירות אתגרים לאומיים.
עוצמה חברתית-כלכלית נמדדת הן בשיעורים של תפוקה ושל צמיחה, הן ביצירתיות והן ביכולת לתרגם את אלה לרמה טובה של סולידריות חברתית ושל רשת ביטחון כלכלית-חברתית. חוסננו תלוי בחיזוק המערכת החברתית-כלכלית בישראל כדי לשמר רמות טובות של רווחה וצמיחה. איום משמעותי על יכולות אלה היא העובדה כי בישראל שתי קבוצות - חרדים וערבים מוסלמים - הגדלות מהר יותר מקבוצות אחרות, ויש בהן צירוף של כישורי עבודה נמוכים ושל השתתפות נמוכה בכוח התעסוקה.

שימור ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית ומשגשגת מחייב פעולה ארוכת טווח ונחושה כדי להגביר את קצב ההשתלבות וכישורי העבודה של קבוצות אלה. הימנעות ממדיניות כזו היא סכנה ממשית ועלולה לדרדר את ישראל למציאות של מדינת עולם שלישי. חשוב לבצע מדיניות כזאת מתוך רגישות להיבטים תרבותיים ופוליטיים של שתי הקהילות. חיוני לפעול לגבי קבוצות אלה מתוך גישה המאתרת בעיות וחסמים ומנסה לתת להם מענה. יש לפעול ברמת הפרט, אך גם ברמת המנהיגות המדינית, החברתית והדתית. פעולה כזו היא קריטית לרווחת ישראל, והיא נדרשת כדי להוציא את קבוצות אלה ממעגלים של עוני ושל תלות וכדי להגביר את האינטרס שיש לכל קבוצות האוכלוסייה בישראל בקידום יציבותה והתפתחותה.

מדיניות החפצה לשנות הרגלים תלויי תרבות אף פעם אינה קלה לביצוע. כיום לא קיימים התנאים המאפשרים גיבוש, אישור וביצוע מדיניות נדרשת על ידי מחויבות על-מפלגתית ארוכת טווח. זאת, הן בשל שיטת משטר בעייתית, הן בשל נכונות של מפלגות השלטון לשלם מחירים קואליציוניים בתחום זה לשותפים חרדיים והן בשל נטייה להירתע מהשקעת משאבים גדולה במגזר הערבי ומהתנגדות תרבותית-פוליטית של חלק ממנהיגותו. אלה הם טעמים פוליטיים כבדי משקל, ולכן בטווח הקצר רתיעה והמשך התוואי הקיים נראים מושכים למנהיגים פוליטיים רבים. עם זאת, רפורמה בנושא זה אינה בגדר מותרות לישראל, אלא כורח מיידי ודחוף.

אסור לנו לאפשר להקריב את האינטרסים ארוכי הטווח כדי לקדם אינטרסים קצרי טווח של מפלגות הרוצות לשמר את שלטונן. לכן, יש צורך בהסכמה מעין חוקתית כי שותפות אזרחית וכלכלית-חברתית עומדת מעבר למדיניות מפלגתית כזו או אחרת, ואינה נושא למו"מ קואליציוני. לימודי ליבה המקנים כישורי עבודה ואזרחות כלכלית ומדינית, כמו גם מדיניות רגישה הפועלת כדי לעודד השתלבות בשוק התעסוקה, חייבים להיות מרכיבים משותפים של כל המערכת הפוליטית, כך שאף מפלגת שלטון לא תוכל לוותר עליהם במו"מ קואליציוני. הסכמה כזו אינה רק חיונית לרווחת המדינה וכל מגזריה, ואינה רק נדרשת לשמירת יציבותה כמדינה יהודית ודמוקרטית, אלא שהיא עשויה גם לשקם את אמון הציבור במנהיגיו.