גאווה ערבית-ישראלית / אלכסנדר יעקובסון

 

"הארץ" 1.2.2012

באיזו מידה גאים ערביי ישראל בהיותם ישראלים? באווירת הימים האלה, שאלה כזאת נשמעת כמו פרובוקציה - עוד ניגוח של המיעוט. אולם סקרים שבהם מתבקש הציבור הערבי הרחב לענות על שאלה זו ושאלות דומות מציגים בעקביות תמונה שתפתיע רבים. מובן שזכויות האזרח אינן מותנות ביחס רגשי למדינה ובעמדה אידיאולוגית. אולם שום מיעוט בעולם עוד לא הרוויח מכך שמציגים אותו כעוין למדינה יותר - הרבה יותר - מכפי שהוא באמת. כאשר שוחרי רעתו של המיעוט יוצרים רושם כזה, הדבר ראוי לגנאי אך טבעי; כאשר מנהיגיו של המיעוט עושים זאת, הבעיה קשה עוד יותר.

לפי "מדד הדמוקרטיה 2011" מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה, 52.8% מהאזרחים הערבים (לעומת 88% מהיהודים) עונים בחיוב לשאלה אם הם גאים להיות ישראלים. רק 28.3% מהמשיבים ענו שהם "בכלל לא גאים" להיות ישראלים. עמדה זו, שפחות משליש מהערבים בישראל עומדים מאחוריה, תופסת כידוע קרוב למאה אחוז של מה שנאמר בשמו של ציבור זה בפומבי.

ממצאים אלה אינם חריגים כלל. ב-2009, בסקר שנערך שבוע לאחר סיום מבצע "עופרת יצוקה", 45% מהערבים ענו שהם גאים להיות ישראלים. שנה קודם הנתון היה 53%. יצא לי לשאול קבוצה של עיתונאים בריטים במהלך שיחה שבה הם הקשו עלי, בצדק, בשאלת מעמדם של ערביי ישראל, אם לפי הערכתם 45% מהקתולים בצפון אירלנד מוכנים לומר "אני גאה להיות בריטי". "אני לא מאמין שיש 45 קתולים בצפון אירלנד המוכנים לומר זאת, שלא לדבר על 45%", ענה אחד העיתונאים.

גאווה להיות ישראלי אין פירושה, כמובן, היעדר ביקורת קשה על הממסד. רק ל-24.5% מהערבים, לפי הסקר של 2011, יש אמון בראש הממשלה; ל-35.5% - בממשלה כמוסד; ל-44% - בכנסת; ל-39% יש אמון במשטרת ישראל; ל-45.6% - בפרקליטות; ל-50% ביועץ המשפטי לממשלה; ול-69.4% - בבית המשפט העליון (כמעט זהה לאחוז היהודים). צה"ל נהנה מאמונם של 41% מהאזרחים הערבים ו-45% מסכימים שזה "חשוב או חשוב מאוד" לחזק את כושרה הצבאי של ישראל. מי בציבור היהודי היה מנחש, שאחוז האזרחים הערבים שחשוב להם לחזק את כושרה הצבאי של ישראל עולה בהרבה על אלה שהדבר "בכלל לא חשוב" להם (29%)?

האם תשובות אלה אמינות? לפני כשנתיים ראיתי סקר שבו אמרו עשרות אחוזים ממצביעי המפלגות הערביות, כולל בל"ד, שהם פטריוטים ישראלים. מי שאומר לסוקר שהוא הצביע בל"ד, אינו מנסה להתחנף ליהודים. גאווה ישראלית היא אמירה חזקה מאוד - יותר חזקה מ"נאמנות", שעליה מדובר רבות לאחרונה.

ואיך באמת עולה עמדה כזאת בקנה אחד עם הצבעה רחבה בעד מפלגות האומרות את ההיפך? נראה שעמדתו הבסיסית של הציבור הערבי כלפי המדינה היא אמביוולנטית.

בתנאים הנוכחיים, האמביוולנטיות הזאת היא חדשות טובות. ההנהגה הנבחרת של ציבור זה משקפת, ברובה, את הצד השלילי של האמביוולנטיות הזאת, ורק אותו; שום גורם בזירה אינו משקף את הצד החיובי שלה, שאינו מבוטל כלל ועיקר. זהו אינטרס מובהק של הציבור הערבי, ושל החברה הישראלית כולה, שגורם כזה יופיע בזירה.



הערה:

ביום פרסום המאמר הזה ב"הארץ" הוגש לועידת הרצלייה "מדד החוסן הלאומי" לשנת 2011 מטעם המרכז לחקר בטחון הלאומי של אוניברסיטת חיפה( National Security Studies Center)

מבחינת יחסו של הציבור הערבי הרחב למדינה, ממצאי סקר זה מחזקים את התמונה העולה ממאמר זה. משתתפי הסקר התבקשו להתייחס, על הסקאלה שבין 1 (שלילה גמורה) לבין 6 (הכמה מלאה) למשפט "אני אוהב את ישראל וגאה בה". התוצאה המשוקללת בקרב הציבור הערבי היא 3.1817. (עמוד 20). ניתן לראות לפי הגרף המוצג שם, שלא חלה ירידה בנתון זה מאז שהחלו למדוד אותו בשנות 2000, ובמשך כל העשור הזה נתון זה נשאר בעקביות מעל ל-3.


לכתבה כפי שפוסמה באתר הארץ - לחצו כאן

.
-----