מדינה עם חזון חיובי

רות גביזון
דברים בטכס לקבלת פרס ישראל, יום העצמאות תשע"א 10 במאי 2011

כבוד נשיא המדינה, מכובדיי, עמיתותיי ועמיתיי לקבלת פרס ישראל תשע"א, קהל נכבד.

הישגים אנושיים נבחנים באמות מידה אוניברסליות, אך מלווים תמיד במשמעות של מקום ושל זמן. עמיתיי ואני באים מתחומי מחקר, יצירה ועשייה מגוונים – אך כולנו פועלים כאן, בישראל, כחלק ממפעל לאומי ותרבותי שאנחנו שותפים לו וגאים בו. כולנו זכינו הערב, ביום חגה של המדינה, לכבוד הגדול ביותר שהיא יכולה להעניק לנו. גאים ונרגשים, אנו מודים למדינה המאפשרת את פעילותנו ומכירה בה, לכל אלה שכיבדו השנה דווקא אותנו, וגם לכל אלה – קרובים ורחוקים – שנתנו, וממשיכים לתת הקשר לפעילותנו וטעם להישגינו.

מדינה וחברה נמדדות גם בצורה בה הן מציינות את חגיהן. האירוע המרכזי בבוקר יום העצמאות היה פעם מצעד צבאי. לפני קרוב לחמישים שנה אף השתתפתי בו כחיילת צעירה. העוצמה הצבאית היא הכרחית להגנה על המדינה ותושביה, וחיוני לשמר אותה. אך היא אינה מטרה בפני עצמה. טוב בעיניי שחידון התנ"ך הבינלאומי החליף את המצעד. גם המדינה חשובה משום שהיא מאפשרת לנו קיום, ובעיקר קיום בעל ערך ובעל משמעות. מבחנה הוא באופן שבו היא מספקת צרכים ומאוויים יסודיים של הפרטים ושל הקבוצות החיים בה; של החברה הנבנית במסגרתה.
חברה זקוקה לחזון משותף – ובייחוד החברה הישראלית: חברה הנתונה באיומים בלתי פוסקים; הנדרשת לשלוח את בניה ובנותיה להרוג ולהיהרג; הצריכה עדיין להתמודד עם מחלוקות עמוקות בנושאים הרי-גורל.

כחברה דמוקרטית אנחנו מכבדים חילוקי דעות ומכירים בריבוי תרבויות. אך כדי לחיות יחד דרושה לנו גם מידה של שותפות ושל סולידאריות חברתית. ישראל הוקמה כמדינת הלאום של העם היהודי, וכאז כן היום זהו טעם קיומה. תחיית העם היהודי במולדתו ההיסטורית, החייאת שפתו והקמת מדינתו הם הישגים מרגשים של התנועה הציונית. אבל משעה שהוקמה, מדינת ישראל זקוקה לחזון היכול להתייחס לכל האזרחים. יהודים וערבים. ימין ושמאל. ותיקים וחדשים. עניים ועשירים. נשים וגברים. המחזיקים בכל האמונות ובכל הדעות. מימוש החזון וההנאה מפירותיו צריכים להיות נחלתם של כולם.

יש לישראל חזון כזה. הוא איננו חדש. הוא מגולם בהכרזה על הקמת המדינה, שגם אותה אנו מציינים היום: מדינה יהודית פתוחה לקיבוץ גלויות, אך גם מקיימת שוויון מדיני וחברתי מלא לכל תושביה. מדינה בה חיים בני המיעוט הערבי כשותפים על בסיס ייצוג ושוויון. מדינה שזהותה אינה היתר להפליה, וגם לא מתכון להשלטת הדת. מדינה הנכונה להילחם על מימוש השאיפה הציונית לתחייה לאומית, במקום היחיד שבו היהודים הם רוב ותרבותם הציבורית יהודית ועברית; וגם מדינה המושיטה יד לשלום אל שכניה, ומוכנה לפעול לפיתוח ולרווחה של האזור כולו. מדינה שאינה בושה להצהיר על עקרונותיה, אך גם אינה מתעקשת לתבוע הכרעה בסוגיות של זהות והשקפת עולם, שעצם הויכוח יפה להן. מדינה שיהדות בה אינה רק דת והלכה רבות פנים, אלא גם לאום ותרבות ומורשת. מדינה שיש בה אזרחות אחת, חשובה ומשותפת לכול, ובה בעת הזדמנות ומקום לטיפוח מרכיבי זהות ייחודיים.

חזון המדינה יכול להיות נכון, מלהיב ומוצדק – כיום לא פחות מאשר לפני 63 שנים. זה הוא חזון שכולו "בעד"; אין בו "נגד". עלינו לדבוק בו על כל מרכיביו. ישראל יכולה ואף חייבת להיות גם יהודית וגם דמוקרטית. גם מימוש החלום לעצמאות יהודית וגם בית לכל אזרחיה וקבוצותיה. גם התגלמות הרוח וגם הישגי החומר. גם ספרא וגם סייפא. גם מקום האמונה וגם ביתם של המדע והטכנולוגיה. גם חינוך ליוזמה, לאחריות ולמצוינות אישית וגם רשת ביטחון ציבורית, נדיבה, לכל הזקוקים לה. כוחו של חזון המדינה הוא בשלמותו.

חזון מורכב הוא דבר שמתווכחים על פרטיו ועל השלכותיו. הוא לעולם לא יושג בשלמות. כוחו בכך שאנו הולכים לאורו, חותרים למימושו ומוכנים להילחם ולהקריב לקידומו. חובה היסטורית מוטלת עלינו ליישב את המתחים בין מרכיבי החזון הזה, מתוך הקשבה לזולת וכבוד הדדי. כך מצווים עלינו ערכים יהודיים ודמוקרטיים גם יחד. מחויבות עמוקה לערכים כלל-אנושיים יונקת תמיד מתרבות ייחודית ועשירה. ואכן, בחזון אחרית הימים של המורשת היהודית, עמים נשמרים בייחודם אך אינם נלחמים אלה באלה. "לא יישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה". וכלל גדול בתורה הוא "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך".

לישראל ולחברה האזרחית שלה הישגים עצומים. חשוב להשתבח בהם דווקא בימים שבהם רבים שוללים את עצם קיומה של ישראל כמדינת הלאום היהודי. אך ניצבים בפני ישראל גם אתגרים עצומים, מבית ומחוץ. שינויים דרמטיים מתחוללים סביבנו: בארץ, באזור ובעולם כולו. צריך להתמודד עם האתגרים האלה עכשיו. ביושר, ביצירתיות ובאומץ. אף זו חובה היסטורית המוטלת עלינו בעת הזאת.

עבורנו, זוכי הפרס השנה, הענקתו אינה רק הוקרה על עשייה שבעבר אלא גם עידוד להמשך הדרך. אנחנו מבטיחים לא לנוח על זרי הדפנה. את המדינה ואת חזונה קיבלו אזרחי ישראל מדור המייסדים, ועתה האחריות על דורנו ועל הדורות הבאים. עלינו לפעול בהווה, כדי לקשור עבר מפואר לעתיד טוב יותר. מי ייתן ונשכיל לשמור על המדינה ועל מה שהיא מאפשרת, וכך נהיה שותפים להצלחתה ולשגשוגה.

ושוב, בשם כל מקבלי הפרס - תודה רבה.