דברים מאת פרופסור רות גביזון, נשיאה מייסדת מרכז מציל"ה

המחצית הראשונה של 2012 היתה תקופה של פעילות מרשימה ושל התחדשות חשובה. מציל"ה השלימה שלבים חשובים בהיערכות הארגונית, התחילה בגיבוש תוכניות עבודה וצוות מקצועי מיומן. התהליכים האלה נוהלו בבטחה ובמקצועיות בידי עופר גלנץ, שבאחד ביולי סיים תקופה של למעלה משנה כמנהל מציל"ה. אני רוצה להודות לעופר על תרומתו העצומה לבנייה מחדש של התשתית הארגונית והמקצועית של מציל"ה. מצבנו כארגון איתן בנושאים אלה הרבה יותר בזכות עבודתו. אני מאחלת לו הצלחה בתפקידו החדש בג'וינט, ומודה לו על הנכונות להמשיך להיות מעורב בפעולתנו כחבר הוועד המנהל.

אחד התהליכים עליהם עבדנו יחד בשנה האחרונה היה צמצום הזיהוי של מציל"ה בלעדית עמי, וצמצום התלות של מציל"ה בנוכחות השוטפת שלי. כחלק מתהליך זה, גם אני סיימתי בסוף יוני 2012 את תקופת היותי חברת צוות של מציל"ה. בשבילי זהו שינוי משמעותי מאוד. פורמאלית התחלתי לעבוד במציל"ה "רק" באחד בפברואר 2008, יום אחרי שהוגש הדוח הסופי של וועדת וינוגרד. אבל הייתי שם כאשר מציל"ה נרשמה כעמותה ב-28 במרץ 2005, ובמהלך כל פעילותה עד כה. זו אינה פרידה. אני אמשיך, כל עוד הדבר יהיה נכון, לפעול בארגון ולטובתו, אולם אשאף לקדם את מטרותיו מעמדת מנהיגות "אזרחית" (התרגום העברי ל-lay (leadershipאמשיך, ככל שיידרש, לכהן כנשיאת מציל"ה וכיו"ר המועצה האקדמית שלה.

החלטתי לשנות מעמד איננה התרחקות רעיונית, או התפרקות מאחריות. יש למציל"ה עכשיו אתגר ארגוני משמעותי הן ברמת קביעת דרך ואמצעים והן בבנייה ארגונית וגיוס כספים. בשתי הרמות, חיוני לעתיד הארגון שהוא לא יהיה ולא ייראה כארגון של אדם אחד. נכון ומתבקש שתובנה הזו תמצא גם ביטוי פורמאלי במבנה ארגוני שיצמיח ויבליט קולות אחרים המקדמים את חזון מציל"ה.

אני חושבת, כפי שחשבתי תמיד, שהמסר של מציל"ה חשוב וייחודי, וכי הצורך בו גדול ואף גדל. אנו צריכים להמשיך לחפש דרך להעביר אותו אפקטיבית. אנחנו צריכים להפשיל שרוולים ולעבוד נכון. אני בטוחה שבכוחות משותפים - צוות, וועד מנהל ואסיפה כללית, כמו גם תורמים, שוחרים, מתנדבים וידידים - נוכל למצות את יכולותינו ולהגיע לתוצאה הטובה ביותר האפשרית.

זוהי עת חשובה למציל"ה ולמדינה. הרבה אתגרים לפנינו. הם באים הן מבחוץ והן מבפנים. החזון של ישראל כמדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית, גם ביתו הלאומי של העם היהודי וגם מדינה המכבדת את זכויותיהם של כל אזרחיה ותושביה בלי הבדל דת או לאום, אינו מובן מאליו וכלל אינו פשוט. זה אמנם החזון המכונן של ההכרזה על הקמת המדינה, אבל נראה שחלק מנבחרי הציבור שכחו אותו. צריך להמשיך ולהגן על זכותם של יהודים "לחיות כעם חופשי בארצם" מפני אלה ששוללים אותה, אבל חיוני בה בעת להבטיח את התנאים הנדרשים כדי שמדינה זו תישאר דמוקרטית, הוגנת וצודקת.

זה האתגר של המדינה. זה גם האתגר של מציל"ה. אני מקווה שתצלח דרכנו,


רות גביזון, נשיאה מייסדת